תמיד חלמת להיות שחקן אבל ההגיון שלח אותך ללמוד משהו מכניס ויציב יותר? לא מאוחר מדי להצטרף!
סדנת משחק תפתח לך את הקופסא ותאפשר יצירתיות וחופש !
לחץ על הלינק לפרטים - סדנת משחק
*
העובדים שלך ממורמרים , עייפים, שחוקים, לא מסתדרים זה עם זה? מפגש מגבש בו צוחקים ,משחקים, יוצרים
יעשה את ההבדל!!!
לחץ על הלינק ונסה -גיבוש עובדים
רוצה לחגוג לעצמך יומולדת מצחיקה שלא ישכחו? ערב של צחוקים במקום אוכל וסמול טולק
ייזכר להרבה זמן!
לחצו על הלינק -יומולדת
לחבר'ה שלכם משעמם ? תזמינו אותם לערב של משחקי תיאטרון משחררים ומצחיקים.
השיעמום ייראה כמו זיכרון רחוק!!!
לחצו על הלינק -מסיבת זוגות
אומרים שהיכולת להצחיק ולהשתמש בהומור היא מולדת והיא מתת-אל ויש אנשים שאין להם חוש-הומור כי ככה הם .
אני באה במאמר הזה לסתור את הסברה הזאת.
בחיינו כילדים צחקנו והצחקנו את סובבנו בלי מאמץ ובלי לחשוב ובלי לחשב. - לכן זה לא מולד.
הזמן והבגרות,עומס החיים, ניסיון חיים , צבירת חוויות, מוסכמות חברתיות, לחץ חברתי, סביבת מגורים, חינוך ועוד.כל אלה דיכאו בנו את חוש ההומור וכיבו את ניצוצות הסטנדאפיסטיות שבנו. בד"כ מי שמצחיק את החבר'ה אהוב על החבר'ה אך שנוא על המורים המפקדים והבוסים. יש נטיה לבעלי סמכות למגר את תופעת המצחיקנות כי זו מאיימת על סמכותם. הרי אנשים מטבעם נמשכים להומור והומור בד"כ מסיח - דעת.
אני יכולה להעיד על עצמי שהייתי המצחיקנית של החבר'ה מילדות. המורים שנאו אותי והמפקדים בצבא הענישו אותי, הבוסים לא יכלו עלי ונחשבתי לא רצינית , לא סמכו עלי והתייחסו אליי כשטותניקית. אבל לא יכולתי להתאפק - כל דבר שנאמר ברצינות תהומית והיה נפוח מחשיבות עצמית העלה אצלי איזו בדיחה אותה הייתי מסננת מתחת לאף בכל הזדמנות. אלה שמסביבי היו מתפוצצים ואותי היו מעיפים החוצה. כמה שניסו כולם (בעלי הסמכות)מסביבי להרגיע את התכונה הזו שבי, זה רק עורר בי את הצחוק יותר ויותר. לפעמים מצאתי את עצמי מצחיקה דווקא - ואוכלת אותה שוב ושוב.
אין צחוק יותר מצחיק מצחוק אסור.
לאנשים מצחיקים מטבעם אין להם תמיד בקרה צמודה מתי מותר ומתי אסור להשתמש. זהו איזשהו דחף בלתי מוסבר שקשה לעצור אותו והמחיר לפעמים עלול להיות כבד.
בתור מישהי שגדלה בחברה שמדכאת צחוק ובדיחות דעת באיצטלה של חוסר רצינות, חוסר אחריות ושאין על מי לסמוך - אני היום מתקוממת נגד כך ואומרת - נהפוך הוא - היכולת שלנו לצחוק על עצמנו ועל החיים משאירה אותנו צעירים, נמרצים, מלאי אנרגיה חיובית וסוחפת אותנו לחיים מעניינים , לא שיגרתיים ואין בהם רגע דל - על כל המשתמע מכך.
התכונה הזו שבי הפכה אותי לשחקנית וברבות השנים למורה למשחק. הניסיון שצברתי ב-20 שנה אחרונות במקצועי ההפכפך ולפעמים הנורא לא מצחיק, הביאה אותי למקום בו אני רוצה להנחיל את התכונה הזו שבי למקום רציני דווקא. למקום שבו אני מוציאה את הצחוק וההומור מכל אחד.
למדתי שבכל אחד מאיתנו נמצא הומור וצחוק . בכולנו! אצל חלק מאיתנו צריך משאבות רציניות ואצל חלקנו הגדול יותר - פשוט הזדמנות לשחרר. בסדנאות ההומור אותם אני מנחה אני נותנת הזדמנות. ובאימון אישי אני שואבת. הכל בעדינות וברגישות וממקום של אהבת אדם.
בכל אחד מאיתנו נמצא סטנדאפיסט קטן שמת לצאת החוצה!
ההומור והצחוק אכן משרדג את חיינו הבוגרים - בזוגיות, במשפחה, בעבודה ואפילו בנהיגה ובכל תחום אחר בחיינו הרציניים . בואו איתי ונצחק כל הדרך...!!!!!!!!!!
דרך המשחק אנחנו מתוודעים לצדדים נוספים אצל חברינו ומאידך,
אנשים שלא הכירו קודם ייפרדו בסוף הערב כידידים הכי טובים.
למשחק יש כללים ברורים ולכן החיבור למשחק הוא מאוד מהיר ונהיר.
המשחק משתף את כולם- גם אם רק נשב ונצפה ,נהייה חלק מהמשחק.
המשחק מורכב מה- PLAY ומה–ACT משחקי חברה ומשחקי תאטרון.
המטרה– צחוק ,גיבוש, שחרור, פתיחות, והכרות
הדרך - דרך המשחק וההומור
הרעיון - לשחק בצוותא – ללא הגבלת גיל ותרגיל.
ההנחיה – מקצועית, רגישה ומשולחת רסן.....!
התוצאה – שמחה וצחוק!
סדנאות שהתקיימו:
גיבוש עובדים - פלאפון,פרטנר,שטראוס-עלית,בזק צפון,חברת אלגוריתמים בע"מ,חברת אל-ים, אנטילופ, משרד הפרסום "אדלר,חומסקי", דיסקונט השקעות,סגל הרופאים המאוחדת מחוז דרום, שבלולי, מדריכי "אלו"ט, סגל מורים בית הספר התיכון "אורה-מודיעין", מחלקת הנוער עיריית גבעתיים,ועוד ועוד (ראה ספר אורחים). בימים אלו הסתיימה סדנה מיוחדת למשחק לאנשי קריאייטיב ושיווק ב - "אדלר חומסקי".(ראה המלצה! ), מחלקת שיווק עיתון "גלובס ועוד.
' כל האולם במה '
מופע תיאטרון יוצא דופן בשיתוף קהל.
במה אחת ועשרה שחקנים צעירים ומוכשרים מאלתרים סצנות ומצבים אותן קובע הקהל.
השחקנים בוגרי בית הספר לביטוי בימתי 'הדרך' , מציגים במשך כשעה וחצי, ללא תפאורה וללא תלבושות, סידרת מצבים ונושאים שמועלים על ידי הקהל, הכול מתרחש כאן ועכשיו.
הקהל, שותף פעיל בקביעת המצבים, מוצא את עצמו מעורב פעיל בהתרחשויות כאשר חלקים ממנו מוצאים את עצמם עולים על הבמה, נוטלים חלק פעיל בחגיגה.
כולם יודעים כיצד המופע מתחיל, אף אחד אינו יודע איך הוא יגמר . . .
השחקנים משחקים, שרים ורוקדים, הגבולות בין הקהל לבמה הולכים ומטשטשים ולעיתים קרובות מוצא את עצמו הקהל, על הבמה.
על ההתרחשויות מנצחת צופית שפאן, שחקנית, בימאית, מורה למשחק (מתמחה בתחום האימפרוביזציה).
המופע מתאים לקהל בוגר (החל מגיל 18), לקבוצות קהל של עד 300 איש.
.jpg?id=9676744)
