טיפים כיצד להצליח מול קהל: 

.1. לבוש - הקפידו על הלבוש - מחמיא, לא מפוספס, לא שחור, לא חשוף מדי(לא חולצות בטן ולא גופיות לבנים), צנוע במידה אך לא נזירי, מסודר אך לא חנוק,צבעים רגועים, עדיף חלק בהירים ולא צבעוני מדי, המנעו מבגדים פרחוניים , צבעים טובים לאודישנים - תכלת, ירוק בהיר, ורוד בהיר, בז' (לא לבן), הקפידו על נעליים נקיות. בחרו בגד בו לא ייראו כתמי זיעה בבית השחי - התרגשות מתבטאת מיד בבית שחי.

2. שיער מונח באופן טבעי - בנות, קחו איתכם קוקיה בכיס כדי שתוכלו לשנות דמות ע"י הרמת השיער . בנים, - התגלחו!

3. עימדו במרחק סביר מהבוחן - לא קרוב מדי ולא רחוק מדי(בערך מטר וחצי).

4. כשאתם מדברים - הסתכלו בעיניים!

5. עבדו עם העיניים - היישירו מבט ותנו להתרגשות ללחלח את עיניכם קצת - עיניים נוצצות זה טוב!

6. השתדלו לא לעשות פרצופים - פנים נקיות ועדינות - אל תגדילו תגובות בפנים כדי להדגיש.להשתדל לא לקמט את המצח ולהרים גבות. (התאמנו מול המראה).

7. חייכו קצת כשאתם מדברים - חיוך ביישני הוא תמיד טוב - אל תסתירו אותו.

8. הקשיבו טוב להוראות הבוחן - אל תשאלו שאלות - נסו לעמוד במשימה.

9. הקפידו על דיקציה - התאמנו בבית על הגייה נכונה של הטקסט - דברו לאט ובקול רם וברור. זירקו את הקול החוצה ולא פנימה.

10.עימדו זקוף - אל תתנדנדו ואל תדשדשו.

11, השתדלו לא לשחק עם השיער/זקן,לא להתגרד או למשוך באף או לסדר את הבגד.

12. קחו נשימה עמוקה לפני שאתם מתחילים לדבר.לא לפחד לקחת את הזמן להרגיע לפני שאתם מתחילים.

13.הסתכלו מסביבכם לפני שאתם מתחילים לדבר.

14. קחו אוויר במקומות הגיוניים - נישמו מהסרעפת.

15.היו פתוחים לשינויים בתוכניות שלכם, היו קשובים לתגובות הבוחנים או הצופים והגיבו בהתאם.

16.היו אמפאטים ורגישים לקהל שלכם. - מונולוג הוא בעצם - דיאלוג עם הקהל.

17.שלבו הומור בהרצאה שלכם או בשיחה עם הבוחנים - הומור עצמי ואמיתי - תמיד עובד!

18. שתפו במה שאתם מרגישים באותו רגע - זה מקרב את הקהל/בוחן אליך!

19.אל תתחנפו לקהל ומצד שני אל תהיו אדישים כלפיו.

20. אל תדברו הרבה עם הידיים!

21. אל תכניסו ידיים לכיסים !

22.השתמשו בדוגמאות מהחיים שלכם ומחיי משפחתכם וחבריכם - טוב להתחיל משפט כמו - "אבא שלי היה אומר...".

23. נסו להפתיע מדי פעם במשהו חדש ושונה - קול אחר, מנח פיזי אחר, משהו שאתם מוציאים מהכיס או תמונה מפתיעה במצגת בתנאי שזה מצדיק ומדגיש את מה שברצונכם להגיד אך מזווית אחרת ומפתיעה.

24. תנו דוגמאות מוחשיות מדי פעם - דוגמאות מהחיים היומיומיים של כולנו!

25. סיים את המונולוג/הרצאה/מצגת במשהו אופטימי, משהו לחשוב עליו או בפאנצ' ליין משעשע.

26. סיים בטון גבוה ולא נמוך.

27. הודה לקהל !

בהצלחה גדולה לכולם!!!



מהי אימפרוביזציה?

התנסות באימפרוביזציה ההיא אחד הכלים החשובים ביותר לשחקן.

היכולת להגמיש את המוח היצירתי ואת הגוף כאן ועכשיו, היא אימון חשוב מאוד בתהליך עבודת השחקן על עצמו!

באימפרוביזציה אין תפאורה, אין אביזרים, אין תלבושות ואין טקסט ידוע מראש. מה שמשאיר לשחקן את חופש הבטוי המקסימאלי בקבלו הוראות וביצוע מיידי.
לא כל שחקן יכול לאלתר - יש שחקנים הצריכים הוראות מדוייקות וטקסט כתוב שמהווים עבורם רשת ביטחון, ויש שחקנים המוכנים לקחת את הסכון שבחוסר הידיעה, המשחקים עם הטיימינג שכל כך חשוב כמו שמשחקים בצעצוע.

האפשרויות באימפרוביזציה הן בלתי מוגבלות בעליל .
מה שנשאר לשחקן לייצר במהלך האימפרו' הוא - חשיבה מהירה ותגובה מהירה אף יותר,
.
. הקשבה מלאה לפרטנר ועבודה עם אסוציציות.

אומנות האילתור בעצם מכריחה את השחקן להיות הבמאי,המחזאי,התפאורן,התאורן והשחקן בשבריר של שנייה.

כאשר השחקן עובד מתוך אינטואיציות מיידיות ועבודת טיימינג ויצירתיות .
השחקן בעצם מאמן את יכולותיו ובודק אותן - הוא מפתיע את עצמו כל פעם מחדש ולא מפחד לשחרר כמעט עד הסוף.

בעזרת אימפרו' השחקן בודק את גבולותיו כשחקן ואת המנעד שלו ומן הסתם גם מרחיב את המנעד המשחקי שלו תוך כדי עבודה.

האם הומור הוא נלמד או מולד?

 

  אומרים שהיכולת להצחיק ולהשתמש בהומור היא מולדת והיא מתת-אל ויש אנשים שאין להם חוש-הומור כי ככה הם .
אני באה במאמר הזה לסתור את הסברה הזאת.
בחיינו כילדים צחקנו והצחקנו את סובבנו בלי מאמץ ובלי לחשוב ובלי לחשב. - לכן זה לא מולד.
הזמן והבגרות,עומס החיים, ניסיון חיים , צבירת חוויות,  מוסכמות חברתיות, לחץ חברתי, סביבת מגורים, חינוך ועוד.כל אלה דיכאו בנו את חוש ההומור וכיבו את ניצוצות הסטנדאפיסטיות שבנו. בד"כ מי שמצחיק את החבר'ה אהוב על החבר'ה אך שנוא על המורים המפקדים והבוסים. יש נטיה לבעלי סמכות למגר את תופעת המצחיקנות כי זו מאיימת על סמכותם. הרי אנשים מטבעם נמשכים להומור והומור בד"כ מסיח - דעת.
אני יכולה להעיד על עצמי שהייתי המצחיקנית של החבר'ה מילדות. המורים שנאו אותי והמפקדים בצבא הענישו אותי, הבוסים לא יכלו עלי ונחשבתי לא רצינית , לא סמכו עלי והתייחסו אליי כשטותניקית. אבל לא יכולתי להתאפק - כל דבר שנאמר ברצינות תהומית והיה נפוח מחשיבות עצמית העלה אצלי איזו בדיחה אותה הייתי מסננת מתחת לאף בכל הזדמנות. אלה שמסביבי היו מתפוצצים ואותי היו מעיפים החוצה. כמה שניסו כולם (בעלי הסמכות)מסביבי להרגיע את התכונה הזו שבי, זה רק עורר בי את הצחוק יותר ויותר. לפעמים מצאתי את עצמי מצחיקה דווקא - ואוכלת אותה שוב ושוב.
אין צחוק יותר מצחיק מצחוק אסור.
לאנשים מצחיקים מטבעם אין להם תמיד בקרה צמודה מתי מותר ומתי אסור להשתמש. זהו איזשהו דחף בלתי מוסבר שקשה לעצור אותו והמחיר לפעמים עלול להיות כבד.
בתור מישהי שגדלה בחברה שמדכאת צחוק ובדיחות דעת באיצטלה של חוסר רצינות, חוסר אחריות ושאין על מי לסמוך - אני היום מתקוממת נגד כך ואומרת - נהפוך הוא - היכולת שלנו לצחוק על עצמנו ועל החיים משאירה אותנו צעירים, נמרצים, מלאי אנרגיה חיובית וסוחפת אותנו לחיים מעניינים , לא שיגרתיים ואין בהם רגע דל - על כל המשתמע מכך.
התכונה הזו שבי הפכה אותי לשחקנית וברבות השנים למורה למשחק. הניסיון שצברתי ב-20 שנה אחרונות במקצועי ההפכפך ולפעמים הנורא לא מצחיק, הביאה אותי למקום בו אני רוצה להנחיל את התכונה הזו שבי למקום רציני דווקא. למקום שבו אני מוציאה את הצחוק וההומור מכל אחד.
למדתי שבכל אחד מאיתנו נמצא הומור וצחוק . בכולנו! אצל חלק מאיתנו צריך משאבות רציניות ואצל חלקנו הגדול יותר - פשוט הזדמנות לשחרר. בסדנאות ההומור אותם אני מנחה אני נותנת הזדמנות. ובאימון אישי אני שואבת. הכל בעדינות וברגישות וממקום של אהבת אדם.
בכל אחד מאיתנו נמצא סטנדאפיסט קטן שמת לצאת החוצה!
ההומור והצחוק אכן משרדג את חיינו הבוגרים - בזוגיות, במשפחה, בעבודה ואפילו בנהיגה ובכל תחום אחר בחיינו הרציניים . בואו איתי ונצחק כל הדרך...!!!!!!!!!!